<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פל"ט</h1>
<h2>דף י.</h2>
פרק סדר תעניות (תענית כ"ב ב') רבי יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו, ואמר רב יהודה אמר רב מאי טעמא דרבי יוסי דכתוב (בראשית ב' ז') ויהי האדם לנפש חיה, אמר ליה הקב"ה נשמה שנתתי לך החיה אותה. וכן מסכת נדרים (י' א') מההיא דאשר חטא על הנפש (במדבר ו' י"א). ומסכת תענית פ"ק (י"א ב') בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותיה. והטעם שאין המצטער יכול לכון שמועותיו ולא לעמוד על תורתו וכל שכן האיש הרעב וכדאמרינן פרק השותפין שרצו (ב"ב י"ב ב') אמר רב דימי דמן חיפא קודם שיאכל אדם וישתה יש לו כמה לבבות, לאחר שאכל ושתה אין לו אלא לב אחד שנאמר (איוב י"א י"ב) ואיש נבוב ילבב, וכתיב (שמות כ"ז ח') נבוב לוחות ומתרגמין חליל לוחין, ופי' כמה לבבות שאינו מסכים לדעת אחת ועל דעת זה מסכים הרשב"א ז"ל (תשו' ח"ד רס"ב). אף אנו נאמר כמה התירו מן הדברים לכבוד השבת וכמו שהוא בפרק זה ובפרק שלפניו. האמנם באבות דרבי נתן (פכ"ח) תניא רבי נתן אומר אין לך אהבה כאהבה של תורה, רבי יהודה הנשיא אומר כל המקבל עליו תענוג העולם הזה [וכו'] נותנין לו תענוג העולם הבא. [וכן] פרק הנודר מן המבושל (נדרים מ"ט ב') זימנא חדא גזר תעניתא רשב"ג, רבי יהודה לא אתא לבי תעניתא, אמרו ליה לא אית ליה כיסויא, שדר ליה גלימא ולא קביל, דלי ציפתא אמר ליה לשליחא חזי מאי איכא, מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא. פי' ציפתא מחצלת, ותחתיה גומא של זהובים. וכן עמוס הנביא ע"ה (ז' י"ד) כי בוקר אנכי ובולס שקמים, תרגם יונתן ע"ה ארי מרי גיתין אנא ושיקמין לי בשפלתא, מן קדם חובי עמי אנא מסגף נפשי. והתענית במקומו ראוי וטוב הוא כענין בדברים הנזכרים במסכת תענית על עניני המאורעות וכיוצא בהם. פרק אין עומדין (ברכות ל"ב ב') אמר רבי אלעזר גדולה תענית יותר מן הצדקה, מאי טעמא שזה בגופו וזה בממונו. ירושלמי פרק אין עומדין (פ"ד ה"ג) המתפלל ואינו נענה צריך תענית. והאמת (משלי י"ג כ"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו, כענין האומר אוכל בשביל שאחיה ואחיה בשביל שאעבוד יוצרי ית'.
